המגדלור
בקצה הלילה עומד מגדל אחד, ובראשו אור אחד. הזיזו את הסמן — האלומה תלך אחריכם. כשהסערה תגיע, יהיו בחוץ אוניות שמחפשות את הדרך. האירו להן מספיק זמן, והן יגיעו הביתה.
שעה ראשונה: הים עוד נושם לאט
הגלים כאן אינם תמונה — הם שלושה גלי סינוס שמדברים זה עם זה, ורעש עדין שמפריע להם בדיוק במידה הנכונה. הירח מצויר בקוד, הכוכבים נולדים מזרע אקראי, וכל שכבת מים כהה מעט יותר מזו שמאחוריה.
שעה שנייה: הרוח מתחזקת
ככל שתגללו, הסערה תעמיק: הגלים מתגבהים, הגשם נכנס באלכסון, והשמיים יורדים אל המים. שימו לב לנקודות האדומות באופק — אלה פנסי איתות של אוניות. החזיקו עליהן את האלומה שתי שניות, והן יפנו אל המעגן.
אין ניקוד, אין כישלון. רק אור, וסבלנות.
יומן השומרת
אבא נהג לומר שהאור לא מציל אף אחד — הוא רק מזכיר לים שמישהו מסתכל. הלילה ספרתי שבע אוניות. שבע פעמים כיביתי את הדאגה והדלקתי אותה מחדש.
מהיבשה שואלים אותי אם לא בודד כאן. אני עונה שיש לי את העבודה הכי מאוכלסת בעולם: כל אונייה שעוברת היא אלף איש שישנים בזכות אלומה אחת.
בסוף כל משמרת, רגע לפני שהשמש עולה, האור שלי נהיה מיותר. זה הרגע האהוב עליי — להיות מיותרת זה סימן שכולם הגיעו.
שעה אחרונה: מתקרב שחר
המשיכו לגלול — הלילה מחוויר, הסערה נרגעת, והאופק מקבל את הפס הראשון של בוקר. כל מה שראיתם — ים, גשם, ירח, מגדל ואוניות — צויר בזמן אמת על קנבס אחד, בלי אף קובץ תמונה.